החלטה בתיק בר"ע 6025-10-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 21388-12-10; השופטת סיגל דוידוב-מוטולה) בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 12.10.2010 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למבקשת דרגת נכות יציבה של 19% .

2.     למבקשת נקבעה דרגת נכות כללית בשיעור 20% בשנת 2001, בשל כך שאובחנה כסובלת מתסמונת תשישות כרונית ומפיברומיאלגיה.

3.     המבקשת נפגעה ביום 6.2.2007 בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המשיב (להלן: המוסד) כתאונת עבודה (להלן: התאונה).  המבקשת טענה כי בשל התאונה חלה התלקחות והחמרה של תסמיני הפיברומיאלגיה. המבקשת צירפה לערעורה בפני הוועדה חוו"ד רפואית של פרופ' דן בוסקילה (להלן: חוות הדעת), אשר העריך את דרגת נכותה של המבקשת לאחר התאונה בשיעור של 30%, וזאת בהתאם לפריט 35(1)ד' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. 

4.     הוועדה קיבלה את מסקנתו של פרופ' בוסקילה, כי יש לקבוע למבקשת דרגת נכות בשיעור 30% עקב התאונה, יחד עם זה קבעה הוועדה, כי יש לבצע חשבון עובר ושב עקב נכותה הכללית שנקבעה ביום 21.9.2001, ולפיכך יש להעמיד את דרגת נכותה בגין התאונה בשיעור של 10% בלבד.

5.     המבקשת הגישה ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טענה בתמצית, כי: לא היה מקום לבצע ניכוי של דרגת הנכות שנקבעה לה במסגרת נכות כללית לפני למעלה מעשור שנים, וכי החלטת הוועדה אינה עומדת בדרישות הפסיקה לגבי עריכת חשבון עובר ושב; כי על הוועדה לנכות נכות בגין מצב קודם רק במקרים בהם נותרה נכות קודמת כתוצאה מתאונה; וכי עמדת הוועדה נוגדת את האמור בחוות הדעת.

6.     מנגד, טען המוסד בתמצית, כי צדקה הוועדה בכך שניכתה מצב קודם, וכי הניכוי נעשה בהתאם לפסיקה.

7.     בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקשת וקבע: כי הוועדה הגיעה למסקנותיה הרפואיות בדבר ניכוי מצב קודם תוך מתן הנמקה והסבר; כי הוועדה מילאה את חובתה להצביע, על סמך נתונים מוכחים, מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר; טענות המבקשת להעדר רלוונטיות של הנכות הקודמת לפגיעה הנוכחית יוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה, אשר אין לבית הדין סמכות או כלים להתערב בו; כי פרופ' בוסקילה אינו מתייחס בחוות דעתו כלל לשאלת הניכוי, ואינו קובע שאין לבצע ניכוי, אלא רק קובע את מצבה הנוכחי של המבקשת, וכי יש לייחס את ההתלקחות המחודשת לתאונה; קביעות הוועדה אינן עומדות בסתירה לחוות דעתו של פרופ' בוסקילה, וממילא לא היה על הוועדה להתמודד עם האמור בחוות הדעת מעבר להתייחסות שנעשתה על ידה.

8.     בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת בתמצית את הטענות הבאות: הוועדה לא עמדתה בחובתה להצביע על נתונים מוכחים, מה היה המצב הקודם שבשלו ערכה הוועדה חשבון עובר ושב; הוועדה לא בדקה, האם קיימת למבקשת נכות בפועל, כפי שהוכרה בעבר, ועל כן לא יכלה להתבסס על כך לצורך עריכת חשבון עובר ושב; הוועדה לא קבעה אלו מאחוזי הנכות שנקבעו בנכות קודמת הינם כתוצאה מפיברומיאלגיה ואלו מתסמונת העייפות הכרונית; הוועדה התבססה על חוות דעתו של פרופ' בוסקילה, אולם בחוות הדעת נקבע כי למבקשת לא נותרה נכות קודמת.  

9.     לאחר עיון בבקשה, בהחלטת הוועדה מיום 12.10.2010, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, אני מחליט לדחות את הבקשה.

10.                        הכלל שנקבע בפסיקה לעניין "ניכוי מצב קודם" הוא, שאם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. (דיון נג/46-01 מרגוליס יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו, 364 (1994).

11.                        במקרה הנוכחי, הוועדה ניכתה נכות יציבה קודמת, אשר אין חולק כי נכות זו אכן נקבעה למבקשת בשנת 2001. גם חלוף הזמן איננו מאיין את דרגת הנכות שנקבעה למבקשת . הוועדה הצביעה באופן מדויק על הנכות אשר נקבעה בשנת 2001, הוועדה ציינה כי נכות זו נקבעה בגין פיברומיאלגיה, ולפיכך החליטה לנכות מצב קודם מדרגת הנכות הנוכחית אותה קבעה למבקשת. קביעתה של הוועדה כי נכותה הקודמת היא כתוצאה מפיברומיאלגיה היא קביעה רפואית שאין בסמכות בית הדין להתערב בה.  גם פרופ' בוסקילה התייחס בחוות דעתו למצב הקודם במילים הבאות:

"גברת ליכטר מציינת כי לקראת סוף שנת 2003 לערך, חלה הטבה מסוימת במצבה, כאשר תסמיני הפיברומיאלגיה הופיעו  בעיקר בחודשי החורף (בשנים 2001-2003 קיבלה טיפולים אלטרנטיביים לסירוגין). בשנים 2005-2006 הייתה הטבה נוספת באופן שהתסמונת הייתה די "רדומה" בחיים היום יומיים השוטפים...

בעת חיבור חוות דעתי אז, התרשמתי שיש פגיעה בתפקודה ובאיכות חייה. סברתי כי גברת ליכטר איבדה את כושרה לעבוד מחודש יוני 2000 ועד חודש דצמבר 2000 ושנכותה הגיע אז ל-100%, ומחודש ינואר 2001 ועד חודש ספטמבר 2001, היא איבדה את כושרה לעבוד ושנכותה אז הגיעה לכדי 80% והחל מתאריך 21/9/01 בו חזרה גברת ליכטר לעבודה, סברתי כי נכותה מגיעה לכדי 20%" [ההדגשות הוספו- ע.ר.].  

בחוות הדעת של פרופ' בוסקילה לא נקבע כי למבקשת לא נותרה נכות קודמת, כל שנקבע הוא, שיש לקבוע את דרגת נכותה הנוכחית בשיעור של 30%, ברם אין באמור התייחסות לעניין ניכוי מצב קודם, אך יש בה כמצוטט לעיל  תיאור של מצב קודם קיים, ולא  מצב רדום משנת 20001.  אשר על כן, לא נפלה שגגה בעבודת הוועדה.

12.                        יוער, כי טענתה של המבקשת שאין לנכות מצב קודם בגין נכות שאיננה נכות כתוצאה מתאונה בעבודה - דינה להידחות. כפי שציין בית הדין האזורי סעיף 120 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנה-1995, קובע כי: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". במילים אחרות, הוועדה הרפואית מוסמכת לנכות אחוזי נכות מדרגת נכותו של מבוטח בגין מצב קודם, גם אם מצב זה מקורו בפגיעה שונה מזו שבשלה נקבעת דרגת הנכות הנוכחית.

13.                        המסקנה המתבקשת היא אפוא, כי לא נפלה כל טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולכן דין הבקשה להידחות.

14.                        סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ז טבת תשע"ג (30 דצמבר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: